<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ט"ו</h1>
<h2>דף לב:</h2>
התחיל בשחיטה ושחט כל הקנה ואח"כ נקבה הריאה [ואח"כ גמר השחיטה הרי זו טרפה הואיל ונקבה קודם גמר שחיטה וכן כל כיוצא בזה].
<h2>דף מו.</h2>
הריאה שנקבה. קרומות שעל הריאה שנקבו זה בלא זה מותרת. ואפילו נגלד הקרום העליון והלך לו כלו מותרת. והרשב"א ז"ל כתב שצריכה בדיקה בנפיחה. אבל אם נקבו שניהם טרפה. וקנה שנקב מן החזה ולמטה טרפה והוא המקום שאינו ראוי לשחיטה ונקיבתו במשהו.
<h2>דף מז:</h2>
וריאה שנתפחה ונתלבנה ונעשית כמראה הבקעת או שנתקשת שממשה כמשוש הבקעת טרפה.
<h2>דף מח.</h2>
האומא שנסמכה לדופן בין שהעלתה צמחים פי' אבעבועות מלאות מוגלא והסרכא עולה מהן לדופן בין לא העלתה צמחים חוששין לה שמא נקבה ומפרקין אותה בנחת מן הדופן שלא תנקב ואם נמצאת נקובה ואין מכה בדופן טרפה באמת קודם השחיטה היה בה נקב ואם נמצאת מכה בדופן במקום נקב תולין במכה ואומ' שאחר שחיטה נקבה כשנפרדה מן המכה.
נקבה האומה שלא במקום חתוך האונות אע"פ שדופן סותמה טרפה. אבל אם נקבה במקום חתוך האונות שלה והוא המקום שרובצת עליו כשרה בד"א בשסותם מקום הנקב שבאונות בשר אבל אם נסמך הנקב לעצם אינו מגין. ואם נסמך הנקב בעצם ובבשר מותרת.
<h2>דף מח:</h2>
אחד מסמפוני הריאה שנקב אפילו נקב לחבירו טרפה וכתב מפרש אחד אבל נקב לבשר הריאה כשרה שהבשר רך וסותם יפה ומגין עליו. וריאה שנקבה ונסתם הנקב בקרום שעלה במכה אינו כלום.
<h2>דף נה:</h2>
ריאה שצמקה בידי שמים כשרה. בידי אדם טרפה. וכיצד יודעין דבר זה מניחין אותה במים (פושרין) מעת לעת. ואם היה זמן הקור במים פושרין בכלי [שאין המים] מתמצין מגבו ונוזלים כדי [שלא] יצטננו במהרה. ואם בזמן החום במים צוננין בכלי (שאין) [המים] מתמצין מגבו כדי שישארו קרים. ואם חזרה בידי שמים היא וכשרה. ואם לאו בידי אדם היא וטרפה.
<h2>דף נו:</h2>
שני מיני ירקות הן ירוק ככרתי וירוק כביצה. והירקות הפוסל בכבד של עוף הוא הירוק ככרתי שכבד בתולדתו הוא ירוק כביצה אם היה שמן ואין כאן שנוי מראה. וכן יראה לי שאין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי לפי שכל המדבריים כבדן ירוק ככרתי בתולדתן ואיפשר שימצא גם בייתי ממינו לעתים ירוק. וכמה שיעור ירקות הכבד כנגד בני מעים כל שהו. נמצאת הכבד ירוקה כנגד בני מעים ולא נודע אם נפלה לאור אם לאו טרפה בידוע שנפלה לאור. איזהו כנגד בני מעים ראשה של כבד תלוי כנגד בני מעים והוא הראש הדק שבה והראש הגס הוא שלא כנגד בני מעים וכן הצד החיצון החלק שהוא כלפי הצלעות ואפילו נמצאת ירקות באותו צד בראשה הדק כשרה.
